לשבת   יב' סיון  15 יוני

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת בהעלותך: הזדמנות נוספת, פסח שני

מה קורה בפרשת השבוע

משה מוסר לאהרון הכהן מאת האלוקים את הפרטים השונים הכרוכים בהדלקת המנורה שעמדה במשכן ואהרון מקיים את ההוראות כלשונן.

הכנת הלויים לעבודה במשכן

כהכנה לעבודתם במשכן על הלויים לעבור הליך מיוחד. עליהם לגלח את שערותיהם ולכבס את בגדיהם, ולאחר שיזו עליהם מ'מי החטאת' (הנעשים משריפת הפרה האדומה עליה נקרא בפרשת חוקת) הם יביאו עמם אל המשכן שני פרים כקורבנות עולה וחטאת.

בני-ישראל ישעינו את ידיהם עליהם, אהרון ומשה יניפו אותם כלפי מעלה ורק אז הם יוכלו להתחיל לעבוד במשכן.

ההליך המיוחד מתבצע והלויים מתחילים לשרת במשכן. רק לויים בין הגילאים 30 ו-50 נחשבו ככשירים לעבודת המשכן.

חוגגים פסח במדבר

שנה לאחר יציאתם ממצרים, מצווה האלוקים על בני-ישראל להקריב שוב את קורבן הפסח בדיוק כפי שעשו זאת שנה קודם לכן לפני יציאתם ממצרים ובני-ישראל מקריבים את הפסח כדת וכדין.

קבוצה של אנשים שהייתה טמאה ולא יכלה להקריב את קורבן הפסח התלוננה לפני משה: "למה ניגרע? גם אנו רוצים להקריב את קורבן הפסח ומדוע לא נוכל לעשות זאת?" משה מעביר את תלונתם לאלוקים שבתגובה מעניק לבני-ישראל מצוה חדשה: מצוות פסח שני. פסח שני, אותו חוגגים שלושים יום לאחר הפסח הראשון, מהווה הזדמנות לאלו שלא יכלו לקיים את הפסח הראשון לעשות את החג. כמעט כל הדינים הכרוכים באכילת קורבן הפסח הראשון חלים גם באכילת קורבן הפסח השני.

מסעות בני-ישראל במדבר

על המשכן שרר דרך קבע ענן ששימש לבני-ישראל כמורה דרך. כאשר הענן היה מתרומם מעל המשכן היו בני-ישראל יודעים כי הגיעה העת להמשיך בנדודים במדבר; כאשר הענן היה נח הם היו יודעים כי עליהם לחנות. לעתים הם היו חונים במקום אחד במשך ימים ספורים בלבד, ולפעמים כמה שנים. "על פי ה' יסעו, ועל פי ה' יחנו".

חצוצרות הכסף

בורא העולם מצווה את משה רבינו להכין שתי חצוצרות כסף. בחצוצרות אלו ישתמשו כדי לקבץ את הנשיאים או את העם אל פתח אוהל מועד, בעת מלחמה כדי לעורר את רחמיו של האלוקים, ובעת הקרבת הקורבנות בשבתות, בחגים ובמועדים.

המסע הראשון עם המשכן

התורה מתארת את המסע הראשון שנערך עם המשכן כאשר היהודים צועדים לדגליהם. המסע החל בכ' באייר בשנה השניה ליציאתם ממצרים כשארון הברית (ארון מיוחד בו הונחו שברי הלוחות הראשונות) נוסע בראש המחנה.

יתרו, חותן משה שהצטרף אליהם קודם לכן, מבקש לשוב לארצו. משה מנסה לשכנע אותו להישאר עמם והוא מבטיח להיטיב עמו.

"ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך!" וכאשר הארון היה נח במקומו היה אומר משה: "שובה ה' רבבות אלפי ישראל!".

העם מתלונן

הרשעים שבעם החלו להתלונן על בורא העולם ועל משה וכעונש פורצת אש בקצה המחנה ההורגת בהם. העם מבקש ממשה להתפלל לאלוקים והאש כבית.

אך נראה כי הלקח עדיין לא נלמד. האספסוף, קבוצת הגרים שהצטרפו לבני-ישראל ביציאה ממצרים, שוב מתלוננים. "מי יאכילנו בשר?" הם טוענים. "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים, את החציר ואת הבצלים ואת השומים. ועתה? נפשנו יבשה, אנו יכולים לאכול רק מן". הייתה זו תלונה חצופה שכן ל'מן' היה טעם מיוחד במינו.

האלוקים קוצף על תלונות בני-ישראל, וגם משה מתלונן לפניו: "מדוע הטלת עלי את הנהגת העם הזה? האנוכי הריתי את העם או ילדתי אותו? כיצד אוכל לספק להם בשר? לא אוכל לבדי לשאת בעול ההנהגה."

בתשובה לדברי משה משיב לו האלוקים: א) אסוף שבעים איש מזקני ישראל עליהם אשרה מרוחך והם יסייעו לך בהנהגת העם. ב) במשך חודש ימים אאכיל את בני ישראל בשר עד שהוא יצא להם מהאף.

כדברי האלוקים, משה אוסף שבעים זקנים מחוץ לאוהל מועד ואלוקים משרה עליהם מרוחו של משה. שני זקנים שלא ראו את עצמם ראויים לנבואה נשארו במחנה אך גם שם שרתה עליהם הרוח והם התנבאו. יהושע בן נון משרת משה ביקש ממשה לכלוא אותם כעונש על נבואתם, אך משה הגיב "מי יתן עם ה' כולם נביאים", הלוואי ואלוקים יאציל מרוחו על כל עם ישראל.

לאחר-מכן אלוקים ממטיר על המחנה שלוים. העם ממהר לאסוף את העופות כדי לאכול מהם ובאמצע אכילתם הורג בהם האלוקים כעונש על תלונתם. את המקום ההוא מכנים בני-ישראל בשם "קברות התאוה".

חטא מרים

מרים פותחת בשיחה עם אהרן על העובדה שמאז התגלה האלוקים למשה פרש משה מחיי זוגיות עם אשתו. "האם רק איתו דיבר האלוקים" הם תמהים. "הלא הוא מדבר גם עמנו!"

"והאיש משה" אומרת התורה, "ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".

אלוקים נגלה אליהם לפתע ומשיב על תמיהתם. "בשונה משאר הנביאים, אני מדבר עם משה פה אל פה. ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי, במשה?"

כעונש על דבריה לוקה מרים בצרעת. אחיה משה מתפלל עליה לאלוקים שירפא אותה, והבורא משיב כי הצרעת תימשך שבעה ימים במהלכה היא תשהה מחוץ למחנה. העם מחכה למרים שבעה ימים וכשהיא מבריאה הם ממשיכים בנדודיהם במדבר.

איך מייצרים ילדים גדולים?

אתה מגדל את כעת את הורי נכדיך...

 
הרב יונתן סאקס, רבה הראשי של אנגליה
הרב יונתן סאקס, רבה הראשי של אנגליה
האם אי פעם פגשתם מישהו שהוא באמת גדול? ענק? האם הרגשתם את יראת הכבוד שבנוכחותם, שרק מתגברת כאשר הם מעניקים לך מעצמם, כאשר הם מושכים אותך אליהם? אם עדיין לא, אז יש לכם למה לצפות.

בערך לפני שלושים וחמש שנה, סטודנט מצליח לפילוסופיה הלך לפגוש הוגי דעות ואנשי מעשה יהודים של אותה תקופה. הוא פגש את הרבי מלובאוויטש, שאל שאלות והרבי ענה. לקראת מה שנראה לו כסיום הראיון, הרבי אמר שגם הוא היה רוצה לשאול שאלה. השאלה היתה: "מה אתה עושה בשביל החיים היהודיים בקיימברידג?"

הסטודנט, יונתן סאקס, הוא היום הרב הראשי של חבר העמים הבריטי, ובלי קשר לתאריו המרשימים, הוא באמת, באמת גדול. כאשר הגיע לעמדת הרב הראשי, ראיינה אותו רשת ה- BBC. הם שאלו אותו מה גרם לו להיות רב. הוא ענה, ששאלתו של הרבי – מה אתה עושה בשביל החיים היהודיים בקיימברידג' – היא זו שתדלקה את דרכו אל כס הרבנות.

סאקס מדבר על האנשים הגדולים שפגש, כיצד חש את גדולתם. בחדרו של הרבי מליובאוויטש הוא חש משהו אחר: הוא חש את גדולת עצמו.

סאקס מחזיק בדעה שישנה סברה מוטעית לגבי הרבי, שהרבי יצר חסידים. סאקס עומד על כך שלא כן הדבר. הוא טוען שהרבי יצר מנהיגים.

"בהעלותך את הנרות", מתחילה פרשתנו. הבער את אותן להבות, מעודדת הגמרא, עד שהן דולקות חזק ויציב, עד שהן לא מהבהבות ולא מתנודדות. אז, ורק אז, הן מוכנות לכך שתיקח מהן את האש שממנה הדלקת אותן ותעבור להדלקת הנר הבא.

אני מגדל עכשיו את הורי נכדיי. רבים מתלמידיי הם עתה רבנים ורבניות. אני מתפלל, שכמו יונתן סאקס, גם הם ירגישו את גדולתם שלהם